המכשפות והנסיך
היה היה נסיך רשע ולגמרי מגעיל (סיפרתי ליונתן ולדניאל).
והנסיך החליט להרוג את כל המכשפות והמכשפים בממלכה. גם את המכשפה דניאל. וגם את המכשפה יונתן.
המכשפות והמכשפים נבהלו מאוד, וכינסו מועצה. "מה נעשה?" שאלו זו את זו באובדן עצות. ולאף אחת מהן לא היתה תשובה.
ואז שאלו אותי, ואני אמרתי: "למה שלא תכשפו אותו?" "איזה רעיון מדהים!", אמרו המכשפות, "למה נכשף אותו?"
ומכשפה שקטה אחת הציעה: "אולי נכשף אותו לנסיך נחמד?". "זה כישוף מסובך מאוד!" הזהרתי אותן. אבל הן לא הקשיבו לי. "אם נכשף כולנו יחד, נהפוך אותו לנסיך נחמד בלי שום בעיה!", התעקשו.
ישבו 360 המכשפות (כי זה היה מספרן בממלכה) במעגל גדול. ובקדירה ענקית, עמוקה ושחורה, בחשו עלי שלכת אדומים, ושיניים מאובנות של דרקונים, ואבני צור שנאספו מפסגות ההרים בליל ירח מלא, ואצבע כרותה של מלח שטבע. בחשו ובחשו. לחשו ונחשו. כמה אפילו רקדו ריקוד קסמים מיוחד, וכולן כישפו וקסמו. כך כל הלילה כולו, עד שעלה השחר.
ובארוחת הבוקר חבט הנסיך בעיתון בראשו של רב-המלצרים שלו, כי לא היה מספיק שמן זית בסלט שהוא הגיש לו.
"הנסיך עדיין רשע ומגעיל", אמרתי למכשפות, "אמרתי לכן. קשה מאוד להפוך נסיך רשע לנחמד בעזרת כשפים." "אז מה נעשה?", שאלו המכשפות, "למה נכשף את הנסיך?"
"אולי תכשפו את הנסיך לכלנית", הצעתי, "ואם הוא יהיה רע תוכלו לקטוף אותו ולשים אותו באגרטל עם מים. ואם עדיין יהיה מרושע, תוכלו לשבור את האגרטל. ואם יהיה מגעיל לגמרי, תוכלו לתלוש לו את עלי הכותרת."
"תפסיקי!"
"תפסיקי!" צעקה אמא של יונתן ודניאל "אני לא ארשה לדניאל וליונתן להשתתף בסיפור כזה!"
אז מה עוד אפשר לעשות בנסיך? (מה אתן חושבות?)
הסתבר שלכל מכשפה היו כמה רעיונות:
"אולי נכשף אותו לעוגה טעימה, ונאכל אותו?" אמרה מכשפה מאוד רעבה, "או שנכשף אותו לכרובית, ונכין ממנו סלט. או שאולי נכשף אותו לתפוז ונסחוט ממנו מיץ".
ומכשפה אחרת הציעה: "נהפוך אותו לכדור, ונשחק כדורגל; נהפוך אותו לסוס נדנדה, ונדהר כל היום; או שאולי נהפוך אותו לממטרה, ונתגלגל בבוץ".
ומכשפה שלישית קראה: "נהפוך אותו לעץ, ונבנה עליו בית עץ; או שנהפוך אותו לגבעה, ונתגלגל כל הדרך למטה; או שנהפוך אותו לשקע חשמלי, ונדחוף פנימה מחטים!".
הנסיך שמע את כל ההצעות, והחוויר מאוד. "בבקשה", הוא אמר, "אל תהפכו אותי לתפוז או לסלט או לממטרה. אני רוצה להישאר נסיך. אני אהיה טוב מעכשיו". למזלו, המכשפות היו במצב רוח טוב, כי בדיוק חזרו מטיסה על המטאטאים שלהן. לכן הסכימו.
המכשפות לא הפכו את הנסיך לשום דבר. הוא נשאר נסיך, אבל היה קצת פחות מרושע מאותו יום והלאה. ודניאל ויונתן הלכו לשחק בבוץ, ושם הן עדיין יושבות.
העכבישונים מטיילים מסביב לעולם (ומעבר)
מרתה היא עכבישה שחורה ושמנה שגרה בסדק בעץ של חלון חדר האמבטיה. מרתה אוהבת לאכול קרטיבים בטעם פטל וזבובים.
יום אחד נולדו למרתה 37 עכבישונים קטנים (ספרתי אותם). הם בקעו משקיק ביצים שמרתה תלתה בפתח המאורה שלה, ליד עש גדול ומת שמרתה תפסה בשבוע שעבר.
וכל העכבישונים עלו לכיתה א. המורה הופתעה קצת לראות אותם: "אין בכלל ילדים בכיתה?" "לא נשאר מקום", הסביר העכבישון הכי קטן שקראו לו מתי.
הם למדו לקרוא, ובהפסקה קפצו על חבל. הם קפצו יותר גבוה מכל ילד בבית הספר. הם יכלו לקפוץ על חבל עד לגובה הגג של בית הספר.
ובגלל שתוך שבוע כבר ידעו לקרוא עד האות י', הם החליטו שמספיק, ויצאו לראות את העולם.
הם נסעו לסין וליפן, ועברו על חוט שמתוח מיפן לאמריקה הצפונית, מעל לאוקיינוס גדול. מלמטה נופפו אליהם דולפינים, וגם צוללת גרעינית אחת.
ובלילה נצצו אלף כוכבים, גם מלמעלה וגם מלמטה. אחד העכבישונים החליט לטפס לבדו אל הירח, והאחרים המשיכו בלעדיו.
הם הגיעו לאמריקה, ופגשו טרנטולה, ועכביש זאב, וטיפסו על גורדי שחקים, ולמדו לדבר אנגלית.
והם גדלו קצת. וגם התחילו להתגעגע.
לכן עלו על מטוס וחזרו לחדר האמבטיה.
וגם העכבישון השלושים-ושבעה הצטרף אליהם, כי הירח הלך וקטן, עד שכמעט לא נשאר ממנו כלום, והוא היה חייב לרדת.