גילוי דעת לגבי פייסבוק
לאחרונה נחסם חשבוני בפייסבוק, לאחר שכתבתי בדף האישי שלי פוסט חריף, שקרא לממשלת ישראל לפעול בכל האמצעים החביבים עליה (כשמדובר בפלסטינים) למיגור הטרור ותשתיות הטרור, בעקבות גל הטרור האחרון. (התייחסתי גם לשאלה של טרור ממשלתי מול טרור "מופרט").
בעקבות הפוסט מישהו הגיש נגדי לפייסבוק תלונה כי אני מפירה את מדיניות השם האמיתי של החברה (השתמשתי בכינוי), וחשבוני בפייסבוק הוקפא מייד. כל דבר שכתבתי אי-פעם בפייסבוק נמחק. בעצם חוויתי חיסול וירטואלי ברשת החברתית כעונש על הבעת דעה פוליטית.
הופתעתי ממדיניות השם האמיתי של פייסבוק, עליה לא ידעתי קודם; וגם מתגובות של חברים ומכרים להם סיפרתי מה קרה. התגובות כללו שני אלמנטים:
-
אלה הם כללי המשחק, למה שלא תזדהי בפייסבוק בשמך האמיתי?
-
את מתבטאת בחריפות יתרה, עדני את דברייך על-מנת שלא להרגיז.
אז זה מה שיש לי לומר (ומובן שלא אוכל לומר בפייסבוק), מהקונקרטי לעקרוני:
1. ביחס לחריפות הפוסט שלי: מהי התבטאות מעודנת דיה ביחס לשריפת תינוק?
2. השימוש בכלים האנטי-דמוקרטיים של חברת פייסבוק כאמצעי לסתימת פיות של מתנגדים פוליטיים ברשת, הוא מעשה בריוני ופחדני.
3. מדיניות השם האמיתי של פייסבוק היא אנטי-דמוקרטית ומונעת חופש ביטוי ממיעוטים פוליטיים ואחרים ברשת החברתית. האם תקבלו באותה שאננות את הדרישה לחתום את שמכם על פתק ההצבעה בקלפי? או דרישה לשאת תג עם שמכם כאשר אתם משתתפים בהפגנה?
פרטיות = חירות!
הבנתי שפייסבוק עושה שימוש לרעה גם בכלל שלה – הראוי לכאורה – נגד התבטאויות פוגעניות, ומשתיקה כל משתמש שמוגשות נגדו תלונות, גם אם התלונות הן על רקע פוליטי, וההתבטאות היא לגיטימית לחלוטין. ראו עיתון ידיעות אחרונות מיום 18.8.2015: משתמשת פייסבוק בריטית שהעלתה פוסט חיובי על ישראל קיבלה שתי אזהרות מפייסבוק בגין "פוסט פוגעני" עקב תלונות של משתמשים תומכי החרם על ישראל (כלומר מדיניות פייסבוק היא להשתיק כל משתמש שדעותיו עוררו התנגדות כלשהי. אותי השתיקו מימין ואותה משמאל. לא בדיוק חופש הביטוי). לעומת זאת, הסתה פרועה לאלימות בפייסבוק, קללות ואיומים זוכים להתעלמות.
החשוב ביותר: מדוע אנחנו מוותרים במודע על חירותנו, והפכנו חברה מסחרית רבת-עוצמה לזירת התקשורת המרכזית שלנו? הרשת החברתית היא כיכר העיר החדשה – כפי שאמר לי ידיד. אלא שהכיכר הזו היא לא ציבורית. היא נמצאת בבעלות פרטית ובניהול של חברה שמטרתה רווח, ושאינה מאפשרת לנו לא פרטיות ולא חופש ביטוי. חברה שאוספת עלינו מידע ומעבירה אותו הלאה – לממשלות וגם לתאגידים אחרים. שסותמת לנו את הפה אם דעותינו מכעיסות מישהו. שחושפת אותנו לאלימות במרחב הממשי, מצד ממשלות וארגוני טרור, אם אנו מעזים להתבטא נגדם. אנו מקיימים את הפארסה הקטנה הזו של האגורה, של הדיון החופשי בכיכר העיר, במקום שבו לא יכול כלל להתנהל דיון כזה.
המטאפורה העולה בראשי היא של הארנבייה הממולכדת בספר "גבעת ווטרשיפ" (מאת ריצ'רד אדמס, ובתרגומה היפה של רינה ליטוין): ארנבוני הבר חיו באותה ארנביה בנוחות רבה כי החוואי דאג לספק להם מזון ולהגן עליהם מפני טורפים. "אני יכול להרבות את הארנבונים", אמר החוואי, "להפוך אותם לחלק מן החווה שלי – את בשרם, את פרוותם. למה לי לטרוח להחזיק ארנבונים בכלובים? טוב לי באשר הם חיים". הארנבונים גדלו והיו לבריאים וחזקים כי החוואי דאג שייהנו מכל טוב. וכך חיו להם, לפי רצונו, וכל הזמן היו אחדים נעלמים. הארנבונים נעשו מוזרים מבחינות רבות. היטב ידעו את אשר מתרחש, אך אפילו כלפי עצמם העמידו פנים שהכול תקין, שהמזון טוב, שהם מוגנים. הם שכחו את מנהגי ארנבוני הבר. מה צורך היה להם בתכסיסים ובערמה בהתגוררם בארנביית האויב ובשלמם את המחיר?
לוז וחבריו שהגיעו לשם, עמדה להם תושייתם לעזוב. האם גם לנו נותרו תושייה, גאווה, נכונות להילחם על חירותנו?
גם אנו חיים בארנביית האויב. השמאל ותומכי הדמוקרטיה בוחרים לנהל את השיח שלהם בחסותה של חברה המייצגת ומשרתת את הדיקטטורה של ההון. אינכם תופסים שהפיכת פייסבוק לכיכר השוק שלנו היא נדבך חשוב בתהליך המתקדם של חיסול החברה הדמוקרטית? תהליך שקיים במקביל גם בכיכר העיר הפיזית, בחקיקה, בכלכלה, בתודעת הציבור? משתמשי הפייסבוק מוכרים את פרטיותם ואת חופש הביטוי שלהם בעבור נזיד עדשים. חמור יותר: הם מתנערים מסולידריות עם כל אלו שכיכר השוק הזו סגורה בפניהם, או מסוכנת עבורם, בגלל דעותיהם או זהותם.
החשיבות של רשת חברתית היא בכך שהיא מאפשרת קיום דיונים רבי משתתפים ופתוחים לכול, והחלפת דעות בין מספר עצום של משתתפים ללא מגבלות גיאוגרפיות. חיוני הדבר שדיון חופשי ודמוקרטי יהיה אפשרי ברשת – ולא רק בקבוצות קטנות. עלינו להקים רשת חברתית שלא תהיה בבעלות חברה מסחרית או תאגיד, אלא בבעלות ובניהול של המשתמשים ואשר תתנהל ברוח דמוקרטית ובלתי אלימה. (דוגמה מתחום אחר: קבוצת הפועל קטמון הירושלמית). ודאי יש בינינו אנשים עם היכולת והכישורים הדרושים להתמודד עם אתגר זה. אין להמשיך ולהשלים בכניעה עם המצב הקיים!