המאבק

​

היום לא מוותר.

קשוח כמו בריוניו של מלווה בריבית.

מפגין את השרירים שלו

באגרופים לפה ולשם.

סודק קירות של אבן ירושלמית,

ומחריק את ענפי האורן מחוץ לחלון.

רק תפתחי את התריס

והוא יבוא להשכיב אותך בנוק-אאוט.

בינתיים פורט על התריס באצבע,

מתגרה בך לצאת אליו.

ציפורים עפות בזהירות

שם בחוץ

שלא למשוך אליהן את תשומת ליבו.

פתחי את הדלת, שחררי החוצה את הכלבה,

שתנשוך קצת בקרסולו.

זה גרוע מהמאבק בין יעקב למלאך.

לא נשאר בי איבר לא נקוע

עד הלילה.

מחטים

​

חדר יכול לסגור אותך.

חדר יכול לסגור אותך ואחר-כך לתחוב בך מחטים דרך קירותיו.

מכשיר טלוויזיה יכול להיות משתיק-קול.

כובע של קש יכול להיות מאוד מיואש ועצוב

תלוי על הקיר

זוכר שפעם קראת לו

חמנית.

* * *

שני מעילים תלויים על הדלת.

אחד במנוחה, ואחד נחוש.

אפולו דוחף את ידיו הקטנות מבעד לכל חרכי התריס.

שמשות של ואן גוך מכות מערבולת.

תנור חושף שיני חולדה.

מאוורר שבור בפינה – גווייה אצילה.

סוס ערוף, קרבן של העולם,

אנדרטת מחאה יחידה נגד הברבריות.

תקרה מלאת עיניים מורידה עפעפיה.

קיץ שובר את החלון.

חשבון הדברים

​

ישן שינה קבצנית, שעון אל הדלת, תיק פעור פיות.

מזרון (להתעמלות) מורם ידיים בפינה, מתחנן אליי בלי תקווה, אבל לא נובח.

הדלת מעמידה פנים של אי-שייכות-לכל-זה. עויינת במאופק.

כוס קוקה-קולה באמצע הרצפה, שעון חול מודרני, משחררת לאיטה פחמן דו חמצני ובשורות רעות.

אבל – חולצה משחקת בלהיתלות הפוכה מכסא.

האור מכין את שיעורי הבית שלו באומנות,

רבוץ על בטנו על פני כל החדר,

מתאמן במיוחד בטרפזים (אחד גדול על יד הדלת).

ההסקה – אינה בוחרת לה צד,

אך יש בה שלווה. בקפלים גדולים היא צוברת אבק.

במטבח של דודה מרתה

​

הקימורים הקשים של הכף נוטים אל קימוריו הקשים של המזלג,

והברז, זקן קמוט,

מפינת פיו נושרת טיפה של רוק.

החלון המרובע, הרחב, שראה הרבה כל כך,

ומזכיר לנו תמיד את כל מה שיש להזכיר,

צופה אל העולם ומדווח מתוך הבנה עמוקה.

בביתה השליו של דודה מרתה,

העטוף עדיין עלה גדול של קיסוס,

אבל כבר יושב זקוף, שותה את קפה הבוקר,

ומעל לעיתון הבוקר מדבר על העולם.